שלח כתבה דוא
pdf PDF

alt

altעלון מגד ירחים

        מאמרים על תורת הרב קוק, על דמותו ופועלו


כל עלוני מגד הירחים בהמשך דף זה 


מגד ירחים חודש חשון  (מהדורה ב)

"כשהנשמה מאירה –

גם שמים עוטי ערפל

מפיקים אור נעים"

(הרב קוק , מגד ירחים   חשוון  תרע"ב ,  תרע"ד)


השינויים  בתקופות השנה  באים כמובן לידי ביטוי במראה ובאופי של הסביבה החיצונית. האופי החיצוני-האקלימי  הזה – משפיע בצורה ברורה מאד על מצב רוחו הפנימי של האדם.

כי הנה בסתיו – שעה שהשמיים אפורים בצבעם והם מלאי עננים – דווקא אז עלולות לעלות בלב האדם מחשבות 'שאינן שמחות'  , כמו שאלות ותהיות על קיומו ועל חידלון האדם במציאות.

הסביבה הסתווית – טרום החוף המתקרב – גורמת לאדם ראייה פסימית של החיים , ראייה השוללת את החיים בכלל ומתעלמת מן הטוב שבהם.

יש להבין כי לאמיתו של עניין מקורה של ראייה זו היא בחוסר ההרמוניה בנפש האדם ובעין הרעה שבאדם עצמו ולא בסביבה החיצונית.

אך מאידך – כ'שהנשמה מאירה' והרמוניה פנימית שוררת בלב האדם, הרי הוא זוכה לראייה אופטימית של העולם ועל המתרחש בו , והתבוננותו היא מנקודת מבט של אחדות וטוב יופי ושלום.

בשעה שכזו – אפילו מתוך הערפל בוקע אור נעים ואביב חדש הולך ובא  אז לעולם !

וכיצד יכול האדם לסגל לעצמו את ראיית הטוב ואת מגמת האופטימיות בתוך הערפילים ?

כותב על כך רבי משה חיים לוצאטו – הרמח"ל זצ"ל בראש ספרו "קל"ח פתחי חכמה":

"כל חכמת האמת אינה אלא חכמה מראה אמיתות האמונה. להבין – איך כל מה שנברא או נעשה בעולם ...ואיך מתנהג [הכל] בדרך נכון מן האל האחד ברוך הוא , להביאו אל השלימות הגמור באחרונה."

היינו משמעות עומק האמונה הוא לדעת ולהפנים כי אפילו בתקופת משבר – הקב"ה משגיח על הכל ומכוון את העולם כולו להופעת הטוב.

(הפירוש על פי "ביאור מגד ירחים" להרב עוזי קלכהיים זצ"ל)





מגד ירחים חודש תשרי (מהדורה ב)

"חשבון הנפש וסילוד היראה – הם ניר התשובה,

אומץ הדעת וצהלת הרוח – ראשית תבואתה".

(הרב קוק , מגד ירחים   תשרי תרע"ב ,  תרע"ד)

בביאור מהותה של מצוות "התשובה"  –עסקו ההוגים והכותבים במשך כל הדורות,  בפירוט השלבים המוליכים אל התשובה עד לקיומה בשלימות.

לדוגמא, בפרק השני בהלכות תשובה מנסח הרמב"ם (בהלכה ב) שלבים אלו בלשון זו :" ומה היא התשובה? [ והוא מפרט: ] (א) שיעזוב החוטא חטאו, (ב) ויסירו ממחשבתו, (ג) ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד, שנאמר: "יעזוב רשע דרכו ואיש אוון מחשבותיו" (ישעיהו נה, ז). כאמור, בדרך זו  של ציוני השלבים נוכל למצוא גישות בכלל ספרות המוסר . (כגון : בספר שערי תשובה לר"י מגירודי , במסילת ישרים לרמח"ל עוד) .

בדברי מרן הרב זצ"ל  המצוטטים לעיל , מדמה הרב את תהליך התשובה לפעילותו של החקלאי בשדה : ראשית  - החרישה ("הניר")  אשר  דמיונה אצל האדם הוא לפעילות שיש בה מכאובים של חשבון הנפש ושל הסלידה מתוך יראה מן החטא. מצבים אלו הם ללא ספק קשים ואף מדכאים  את עושיהם .

מאידך , עם התקדמותו , מסוגל האדם להגביר את ערך אישיותו ולחזק את כוחותיה עד כדי צמיחתה וצהלתה של הנפש.

אצל מרן הרב זצ"ל נקראת התופעה הזו בשם : "ראשית התבואה" . שכן תשובה אמיתית שכזו – מביאה דווקא שמחה לחייו של האדם , דוגמת השמחה בתבואה הגדילה לראשונה בשדה.

סוגייא זו והשלכותיה על מצבי נפשו ורוחו של האדם השב בתשובה , עלו לדיונים חינוכיים עזים ואף סוערים בעולם התורה ובמיוחד עם התגברותה של תנועת המוסר ושיטות פעולתה  בישיבות ליטא ,  ואין כאן המקום לדון בסיפור ההיסטורי החשוב הזה.

מרן הרב זצ"ל בחיבורו המיוחד "מוסר אביך" וכן בכתביו , נוטה באופן  ברור דווקא לכוון התשובה השכלית, ולא הרגשית , אשר בה יש כאמור סממן של עצב ודיכאון  .

מתוך פתגמו המצוטט לעיל בתיאור התשובה   ובתיאור מרכיביה ואופייה ניכר כי הוא  נוקט בלשון 'אומץ הדעת וצהלת הרוח' , שהם תיאורים אופטימיים - לחלוטין.

(הפירוש על פי "ביאור מגד ירחים" להרב עוזי קלכהיים זצ"ל )



מגד ירחים לחודש אלול (מהדורה ב)

"ההכנה לתשובה הכללית

היא קול השופר , המאסף לכל המחנות"

התורה איננה נותנת טעם ברור למצוות תקיעת השופר.

במסכת ראש השנה (דף טז,א) קובעת הגמרא באופן החלטי  כי 'רחמנא אמר תקעו' והוא הסיבה המחייבת  והטעם היחיד לתקיעת השופר. אכן,  למדים אנו כי במשך הדורות ניתנו טעמים נוספים .

מכל הטעמים הללו מתייחס מרן הרב זצ"ל (פעמיים ! בלוח "מגד ירחים" שפרסם בשנים תרע"ב-תרע"ד !)– דווקא לקשר שבין התקיעה לתשובה – ובתוכה  ל'תשובה הכללית' . הוא קובע כי קול השופר הוא 'ההכנה' לתשובה הזו בהיותו 'מאסף לכל המחנות'. ופירוש הדברים הוא כך :

מבשרי הציונות הראשונים הרב יהודה אלקלעי זצ"ל והרב צבי קלישר זצ"ל ראו בשיבת עם ישראל לארצו ואלוקיו ביטוי נאמן ל'גאולה הטבעית' של העם, על כן ראו בה עניין חיובי והרב יצחק יעקב ריינס זצ"ל הוסיף ושכלל גישה זו בראותו בשיבה לארץ חובה הלכתית לשיפור חיי האומה.

בעקבות רבו הנצי"ב מוואלז'ין זצ"ל מדגיש מרן הרב זצ"ל את תפקידו של השופר באיגודם של כל המחנות שכן קיבוץ נדחי ישראל מכל גלויותיהם הוא תחילתה של התשובה הכללית ושל אחדות העם.

ויתירה מזו הוא כותב : "בחלישות הרוחנית - הפירוד הרוחני מתגבר"  ...האחדות המקרית של הגזע והעניינים החיצוניים לא יעצרו כח לאגד את הפירודים הרבים" (אורות התשובה יב,יא) על כן השופר המעורר לתשובה ולמעשים טובים הוא הגורם המאסף לכל המחנות , והוא המביא את העם כולו לתשובה הכללית , היא הגאולה.

* הפירוש על פי "ביאור מגד ירחים" להרב עוזי קלכהיים זצ"ל


מגד ירחים חודש אב (מהדורה ב)

"גילת עם בשביבי אור ישועה

תקומם אשר הרסה בכיה של חינם"

(הרב קוק , מגד ירחים אב  תרע"ד)

בתולדות ישראל מאופיין חודש אב- בעקבות האירועים הטראגיים שהתחוללו בו סביב  יום 'התשעה באב' - כיום של 'בכיה לדורות' בעקבות  חטא המרגלים  ובעקבות תגובת הבכי של העם באותו הלילה (תענית כט,א(

כידוע , בהמשך הדורות הבאים – נוספו אירועים  , אשר כולם מצביעים על 'מאיסה בארץ חמדה' (תהילים קו,כד).

מרן הרב זצ"ל קורא לתיקונם של חטא המרגלים וחטא עזיבת הארץ על ידי התעוררות של 'שיבה וישועה', ועל ידי 'גילת עם ' שיסמלו את שאיפתו ותשוקתו של עם ישראל לארצו, בניגוד לרוח דיבורי והתנהגות המרגלים .

'שביבי האור' – הם אשר יגרשו את קדרות חשכת האבל והחורבן.

כל המתאבל  עליה – זוכה ורואה בשמחתה של ירושלים , שמחת הבניין החושפת את הקשר המהותי אשר יוביל להפיכת ימי הצום והאבל – לימי ששון ושמחה .

(פירוש על פי 'באר מגד ירחים'  להרב עוזי קלכהיים זצ"ל)


מגד ירחים חודש תמוז (מהדורה ב)

"מבין המצרים נגאל עם

על ידי מורים חמושים בגבורה רוחנית

שאינם צריכים למקל חובלים"  

(הרב קוק , מגד ירחים תמוז תרע"ד)

הזיכרון ההיסטורי הנוגע לחודש תמוז -  מתקשר בתודעה הלאומית עם אירועי הפורענות ועם חורבן ירושלים. ימים אלו – יבואו  כמובן לשיאם בתשעה ובעשרה לחודש אב בסיומה של תקופת "בין המיצרים".

מרן הרב זצ"ל  'משליך' הרגשה זו גם אל 'דרכי החינוך' . בדבריו הוא רומז למנהג המופיע ב'ספר הרוקח' (סימן שיט) שלא להכות את התלמידים בתקופת קיטרוג  זו 'ברצועה' – אלא לחנך אותם דווקא ב'דרכי נועם' ואז תבוא 'גאולת העם' (=חינוכו) על ידי 'מורים חמושים בגבורה רוחנית' היינו על ידי מורים בעלי שאר רוח.

בפרסומו 'עקבי הצאן' ,הראשון  שנדפס בארץ ישראל  , הוא מאפיין את מקור ירידתו הרוחנית של הדור לא בלב, לא ברגש, או בתאווה ובהפקרות – אלא דווקא במוח ! על כן יש לדעתו לכוון את האדם לאפיק הרצוי דווקא בהתעמקות  בעולם ההגות היהודית. (מאמר עבודת אלוקים, עמ' קמג)

זאת - בהקפת  ובעיסוק בכל חלקי התורה העוסקים בתורת האמונה , אשר תיעשה כאמור דווקא על ידי מחנכים המתגברים  בדרכי חינוכם על יצר הכעס וכיו"ב - תגובתם המאופקת , ללא  'מקל החובלים ' – ככינויים של תלמידי החכמים שבבל, שלא בארץ ישראל,  היא אשר תתרום להצלחתם ולגאולת העם השלימה.

(פירוש על פי 'באר מגד ירחים'  להרב עוזי קלכהיים זצ"ל)


מגד ירחים חודש סיון (מהדורה ב)

"אור תורה מתוך ערפל

ומעם נפרד משיח ד' "

(הרב קוק , מגד ירחים סיוון  תרע"ד)

האירוע ההיסטורי הבולט בחודש סיוון הוא כמובן מעמד הר סיני-יום מתן התורה. החודש נקרא בתורה בשם "החודש השלישי" וברשימות המועדים מוזכר  התאריך כיום להבאת ה'מנחה החדשה' בפרשת אמור (ויקרא) וכ"יום הביכורים" בפרשת פנחס (במדבר) .

מרן הרב זצ"ל משלב בפתגם החודש שני מאורעות מרכזיים – 'מתן תורה' ו'לידתו של דוד המלך'. לשני  אלו - מכנה משותף בהיותם ביטוי להשתחררות מן העולם הגס והעכור, וציון עלייה לעולם של אצילות וטהרה.

"אור התורה" מופיע דווקא 'מתוך הערפל' והתורה מאירה מאז ואילך, את החשיכה הרוחנית השוררת בעולם תוצאת  שעבוד מצרים.

כמסופר בפרשת וירא 'נפרד', לוט  - מאברהם אבינו  , אך למרבית הפלא והשמחה, לבתו - רות – למרות מואביותה - תכונות של חסד כזרעו של אברהם אבינו – ועל כן זכתה להיות "אמה של מלכות" אמו של דוד המלך – משיח ד'.

(פירוש על פי 'באר מגד ירחים'  להרב עוזי קלכהיים זצ"ל)



מגד ירחים חודש אייר (מהדורה ב)

"הגבורה העילאה  של תלמידי רבי עקיבא

והצפונה של קדושי הקהילות

מתחברות יחד באוצר הרזים של רשב"י "

(הרב קוק , מגד ירחים אייר תרע"ד)

חודש אייר – בהיותו  בין חודש ניסן לחודש סיון - נתון כולו בתוך ספירת העומר .

במובן ההיסטורי בולט בו  ביותר - נושא "הגבורה" . בראייתו הייחודית מחבר מרן הרב זצ"ל יחדיו

את גבורת 'תלמידי רבי עקיבא' עם גבורת 'קדושי הקהילות' ועם התואר העילאי של חז"ל למתן

תורה - אשר ניתנה מפי הגבורה ובל"ג בעומר מתווספת לה תורת הנסתר ואישיותו של רשב"י

היינו  תלמידי רבי עקיבא אשר חיברו בין ישיבת בית המדרש למלחמת 'מרד' בר כוכבא.

קהילות שו"משפירא וורמייזא ומגנצא מסרו נפשם בגבורה על קידוש השם -                        ובקיץ שנת ד'תתנ"ו (1096) החלו מסעי הצלב והניסיונות להציל את היהודים כשלו ואלפים רבים  מסרו את נפשם על קידוש השם .

ואכן, מרן הרב זצ"ל קובע כי כל גבורתם  של כל אלו באו מעומק תורת הרזים של רבי שמעון בר יוחאי. (הנושא - מחייב כמובן הסבר רחב ומעמיק )

(על פי 'באר מגד ירחים' להרב עוזי קלכהיים זצ"ל נפטר ט' באייר תשנ"ד)



מגד ירחים חודש ניסן  (מהדורה ב)

יציאת ישראל ממצרים

תישאר לעד האביב של כל  העולם כולו .

(הרב קוק, מגד ירחים , ניסן תרע"ד)

'יציאת מצרים' מוזכרת תדיר בחיי עם ישראל , וכמובן בתפילותינו  בכל שבת , חג ומועד

מרן הרב זצ"ל  מרחיב ומוסיף כי היא 'האביב' של העולם כולו.

מפי רבינו הרצי"ה זצ"ל למדנו , שמרן הרב זצ"ל קבע  - כי אם ח"ו לא הוציאנו הקב"ה

ממצרים – כי אז היה העולם כולו נשאר במדרגה נמוכה חסרת כל רוממות רוחנית ,

הגאולה הפיסית מן השעבוד - משולבת בגאולה הרוחנית של מתן התורה ,

ושתיהן יחדיו הן 'האביב הפורח' של העולם כולו.

(פירוש על פי 'באר מגד ירחים'  להרב עוזי קלכהיים זצ"ל)



מגד ירחים חודש אדר ב    (מהדורה ב)

"לא רק איש - בכוסו יוכר,

כי אם הגוי כולו "

(הרב קוק, מגד ירחים , אדר תרע"ד)

אמרו חז"ל כי בשלושה דברים האדם ניכר בכוסו , כיסו וכעסו. מרן הרב זצ"ל מרחיב מימרה זו  וקובע כי היא שייכת לא רק לפרט אלא גם לכלל ישראל.

בתלמוד מצאנו  : "שישראל אוכלין ושותין-  מתחילין בדברי תורה ובתשבחות אבל עובדי כוכבים ...אין מתחילין אלא בדברי תיפלות...הללו אומרים 'מדיות נאות' והללו אומרים 'פרסיות נאות'..". (מגילה דף יב,א)

לאמור : בסיס השמחה בעם ישראל הוא דווקא הצד הרוחני שבה. כך קובע גם הרמב"ם : "כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל, לא יימשך ביין ובקלות ראש, ...שהשכרות והשחוק הרבה וקלות הראש, אינה שמחה  -  אלא הוללות ושכלות" (הלכות יום טוב, פרק ו, הלכה כ).

כאן- בשמחה המביאה להתעלות רוחנית ולעבודת ד' טמון ההבדל התהומי, בין חגי ישראל ובין חינגאות הגויים ,ועל כן גם בכוסו יוכר העם כולו , ולא הפרט בלבד.

ומרן הרב זצ"ל מוסיף בספרו 'אדר היקר' (עמ' קיז) ...כי "רק כאשר העונג והשמחה הפנימית בלב מצורפים (מצטרפים) למעשה הטוב, אז הם מתבססים (מופנמים) באדם".

(פירוש על פי 'באר מגד ירחים'  להרב עוזי קלכהיים זצ"ל)




מגד ירחים חודש אדר א     (מהדורה ב)

"המזכירים כרכים ומוקפים מימות יהושע בן-נון

לא יוכלו להישאר עבדי אחשורוש"

(הרב קוק, מגד ירחים אדר תרע"ד)

משיצא עם ישראל לנדודיו הארוכים , הורה לו ירמיהו הנביא, 'לדרוש שלום העיר' ולהיאחז בגולה, הוראה זו מסוגלת הייתה ח"ו להפוך לתורת הגלות – למצב של קבע, ולדורות.

המאזין לרחש העולה מן הפסוקים במגילת אסתר. "איש יהודי...אשר הגלה ...עם הגולה......אשר הגלתה...אשר הגלה נבוכדנצר מלך בבל... (אסתר ב,ה-ו) מרגיש את צער דרי הגולה, הכואבים על הניתוק מארצם, ואשר גם בהצלתם בשיא שמחתם , לא שכחו את מעמדם השפל, ללא ארץ חמדה.

מעתה יובהר  הפתגם, כי גם כאשר קבעו מצוה לדורות בקריאת המגילה - תלו זאת בהזכרת ארץ ישראל, 'מימות יהושע בן נון' .כי לא יכולים היו ולא רצו להשלים עם הצלחות זמניות במלכויות הזרות.

וסיפר אחד ממקשיבי לקחו של מרן הרב זצ"ל שפעם בשמחת פורים עלה הרב על השולחן וקרא בקול רם ובהתלהבות קודש: "איככה אוכל וראיתי באובדן מולדתי" – זוהי כל התורה כולה.

(הפירוש על פי 'באר מגד ירחים' להרב עוזי קלכהיים זצ"ל) 



- - - - - - - - - - - - - -


כל עלוני מגד ירחים

שיצאו לאור בשנים תש"ס-תשע"ט  (2000-2019)

בעריכת הגב' שושנה רייך


תשע"ט

שבט תשע"ט - גליון 235 

טבת תשע"ט - גליון 234 

כסלו תשע"ט - גליון 233

 חשון תשע"ט - גליון 232

 תשרי תשע"ט - גליון 231


תשע"ח

אלול תשע"ח - גליון 230

 אב תשע"ח - גליון 229

 תמוז תשע"ח - גליון 228

 סיון תשע"ח - גליון 227

אייר תשע"ח - גליון 226

ניסן תשע"ח - גליון 225

אדר תשע"ח - גליון 224

שבט תשע"ח - גליון 223

טבת תשע"ח - גליון 222

כסלו תשע"ח - גליון 221

חשון תשע"ח - גליון 220

תשרי תשע"ח - גליון 219


תשע"ז

תשרי תשע"ח - גליון 219

אלול תשע"ז - גליון 218

אב תשע"ז - גליון 217

תמוז תשע"ז - גליון 216

סיון תשע"ז - גליון 215

אייר תשע"ז - גליון 214

ניסן תשע"ז - גליון 213

אדר תשע"ז - גליון 212

שבט תשע"ז - גליון 211

טבת תשע"ז - גליון 210

כסלו תשע"ז - גליון 209

חשון תשע"ז - גליון 208

תשרי תשע"ז - גליון 207


תשע"ו

אלול תשע"ו - גליון 206

 אב תשע"ו - גליון 205

 תמוז תשע"ו - גליון 204

סיון תשע"ו - גליון 203

אייר תשע"ו - גליון 202

ניסן תשע"ו - גליון 201

אדר ב תשע"ו - גליון 200 

אדר א תשע"ו - גליון 199

שבט תשע"ו - גליון 198

טבת תשע"ו - גליון 197

כסלו תשע"ו - גליון 196

חשון תשע"ו - גליון 195

תשרי תשע"ו - גליון 194



תשע"ה

אלול תשע"ה - גליון 193

אב תשע"ה - גליון 192

תמוז תשע"ה - גליון 191

סיון תשע"ה - גליון 190

אייר תשע"ה - גליון 189

ניסן תשע"ה - גליון 188

אדר תשע"ה - גליון 187

שבט תשע"ה - גליון 186

טבת תשע"ה - גליון 185

כסלו תשע"ה - גליון 184

חשון תשע"ה - גליון 183

תשרי תשע"ה - גליון 182



תשע"ד

אלול תשע"ד - גליון 181  

אב תשע"ד - גליון 180

תמוז תשע"ד - גליון 179 

סיון תשע"ד - גליון 178 

אייר תשע"ד - גליון 177 

ניסן תשע"ד - גליון 176

אדר ב' תשע"ד - גליון 175 

אדר א' תשע"ד - גליון 174 

שבט תשע"ד - גליון 173 

טבת תשע"ד - גליון 172 

כסלו תשע"ד - גליון 171 

חשון תשע"ד - גליון 170 

תשרי תשע"ד - גליון 169 




תשע"ג

אלול תשע"ג - גליון 168

אב תשע"ג - גליון 167

תמוז תשע"ג - גליון 166

סיון תשע"ג - גליון 165

אייר תשע"ג - גליון 164

 ניסן תשע"ג - גליון 163

אדר תשע"ג - גליון 162

שבט תשע"ג - גליון 161

טבת תשע"ג - גליון 160
כסלו תשע"ג - גליון 159
חשון תשע"ג - גליון 158
תשרי תשע"ג - גליון 157


תשע"ב

אלול תשע"ב - גליון 156
אב תשע"ב - גליון 155
 תמוז תשע"ב - גליון 154
סיון תשע"ב - גליון 153
אייר תשע"ב - גליון 152
ניסן תשע"ב - גליון 151
אדר תשע"ב - גליון 150
שבט תשע"ב - גליון 149
טבת תשע"ב - גליון 148
כסלו תשע"ב - גליון 147
חשון תשע"ב - גליון 146
תשרי תשע"ב - גליון 145


תשע"א

אלול תשע"א - גליון 144
אב תשע"א - גליון 143
תמוז תשע"א - גליון 142
סיון תשע"א - גליון 141
אייר תשע"א - גליון 140
ניסן תשע"א - גליון 139
אדר ב' תשע"א - גליון 138
אדר א' תשע"א - גליון 137
שבט - תשע"א - גליון 136
טבת תשע"א - גליון 135
כסלו תשע"א - גליון 134
חשון תשע"א - גליון 133
תשרי תשע"א - גליון 132


תש"ע

אלול תש"ע - גליון 131
אב תש"ע - גליון 130
תמוז תש"ע - גליון 129
סיון תש"ע - גליון 128
אייר תש"ע - גליון 127
ניסן תש"ע - גליון 126
אדר תש"ע - גליון 125
שבט תש"ע - גליון 124
טבת תש"ע - גליון 123
כסלו תש"ע - גליון 122
חשון תש"ע - גליון 121
תשרי תש"ע - גליון 120


תשס"ט

אלול תשס"ט - גליון 119
אב תשס"ט - גליון 118
תמוז תשס"ט - גליון 117
 סיון תשס"ט - גליון 116
אייר תשס"ט - גליון  115
ניסן תשס"ט - גליון 114
אדר תשס"ט - גליון 113
שבט תשס"ט - גליון 112
טבת תשס"ט - גליון 111
כסלו תשס"ט - גליון 110
חשון תשס"ט - גליון 109
תשרי תשס"ט - גליון 108


תשס"ח

אלול תשס"ח - גליון 107
אב תשס"ח - גליון 106
תמוז תשס"ח - גליון 105
סיון תשס"ח - גליון 104
 אייר תשס"ח - גליון 104
ניסן תשס"ח - גליון 103
אדר ב' תשס"ח - גליון 101
 אדר א' תשס"ח - גליון 100
שבט תשס"ח - גליון 99
טבת תשס"ח - גליון 98
כסלו תשס"ח - גליון 97
חשון תשס"ח - גליון 96
תשרי תשס"ח - גליון 95

תשס"ז

 אלול תשס"ז - גליון 94
 אב תשס"ז - גליון 93
 תמוז תשס"ז - גליון 92
 סיון תשס"ז - גליון 91
 אייר תשס"ז - גליון 90
 ניסן תשס"ז - גליון 89
 אדר תשס"ז - גליון 88
 שבט תשס"ז - גליון 87
 טבת תשס"ז - גליון 86
 כסלו תשס"ז - גליון 85
 חשון תשס"ז - גליון 84
 תשרי תשס"ז - גליון 83


תשס"ו
 אלול תשס"ו - גליון 82
 אב תשס"ו - גליון 81
 תמוז תשס"ו - גליון 80
 סיון תשס"ו - גליון 79
 אייר תשס"ו - גליון 78
 ניסן תשס"ו - גליון 77
 אדר תשס"ו - גליון 76
 שבט תשס"ו - גליון 75
 טבת תשס"ו - גליון 74
 כסלו תשס"ו - גליון 73
 חשון תשס"ו - גליון 72
 תשרי תשס"ו - גליון 71


תשס"ה
 אב - אלול תשס"ה - גליון 70
 תמוז תשס"ה - גליון 69
 סיון תשס"ה - גליון 68
 אייר תשס"ה - גליון 67
 ניסן תשס"ה - גליון 66
 אדר ב' תשס"ה - גליון 65
 אדר א' תשס"ה - גליון 64
 שבט תשס"ה - גליון 63
 טבת תשס"ה - גליון 62
 כסלו תשס"ה - גליון 61
 חשון תשס"ה - גליון 60
 תשרי תשס"ה - גליון 59


תשס"ד
 אלול תשס"ד - גליון 58
 אב תשס"ד - גליון 57
 תמוז תשס"ד - גליון 56
 סיון תשס"ד - ליון 55
 אייר תשס"ד - גליון 54
 ניסן תשס"ד - גליון 53
 אדר תשס"ד - גליון 52
 שבט תשס"ד - גליון 51
 טבת תשס"ד - גליון 50
 כסלו תשס"ד - גליון 49
 חשון תשס"ד - גליון 48
 תשרי תשס"ד - גליון 47


תשס"ג
 אלול תשס"ג - גליון 46
 אב תשס"ג - גליון 45
 תמוז תשס"ג - גליון 44
 סיון תשס"ג - גליון 43
 אייר תשס"ג - גליון 42
 ניסן תשס"ג - גליון 41
 אדר ב' תשס"ג - גליון 40
 אדר א' תשס"ג - גליון 39
 שבט תשס"ג - גליון 38
 טבת תשס"ג - גליון 37
 כסלו תשס"ג - גליון 36
 חשון תשס"ג - גליון 35
 תשרי תשס"ג - גליון 34


תשס"ב
 אלול תשס"ב - גליון 33
 אב תשס"ב - גליון 32
 תמוז תשס"ב - גליון 31
 סיון תשס"ב - גליון 30
 אייר תשס"ב - גליון 29
 ניסן תשס"ב - גליון 28
 אדר תשס"ב - גליון 27
 שבט תשס"ב - גליון 26
 טבת תשס"ב - גליון 25
 כסלו תשס"ב - גליון 24
 חשון תשס"ב - גליון 23
 תשרי תשס"ב - גליון 22


תשס"א
 אלול תשס"א - גליון 21
 אב תשס"א - גליון 20
 תמוז תשס"א - גליון 19
 סיון תשס"א - גליון 18
 אייר תשס"א - גליון 17
 ניסן תשס"א - גליון 16
 אדר תשס"א - גליון 15
 שבט תשס"א - גליון 14
 טבת תשס"א - גליון 13
 כסלו תשס"א - גליון 12
 חשון תשס"א - גליון 11
 תשרי תשס"א - גליון 10


תש"ס
 אלול תש"ס - גליון 9
 אב תש"ס - גליון 8
 תמוז תש"ס - גליון 7
 סיון תש"ס - גליון 6
 אייר תש"ס - גליון 5
 ניסן תש"ס - גליון 4
 אדר ב' - תש"ס - גליון 3
 אדר א' תש"ס - גליון 2
 שבט תש"ס - גליון 1


בית הרב | רחוב הרב קוק 9 ירושלים מיקוד 9131002 ת.ד 31098 טל: 02-6232560 beitharavkook@gmail.com
© כל הזכויות שמורות ל'וזאת לראיה' (ע"ר) | עיצוב אתר:תהילה ברנשטיין | בניית אתר: עמנואל ימיני
test1
test2